החלטה בתיק ע"ע 52095-12-12

1.   לפני בקשה המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב -יפו מיום 7.10.12 (השופטת רוית צדיק ונציגי הציבור הגב' אלה בלאס ומר אביתר עמיר; ס"ע 14146-05-10).

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

2.   המשיבה הינה אזרחית הפיליפינים, אשר עבדה בשירותה של הגב' פורטונה חג'ג' (להלן- הגב' חג'ג') כמטפלת סיעודית החל מחודש דצמבר 2005 ועד ליום 23.7.07, מועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים בנסיבות שנויות במחלוקת בין הצדדים. הגב' חג'ג' הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כזכאית לגמלת סיעוד בשיעור 180%, ובנוסף היתה זכאית להשתתפות בשעות סיעוד מהקרן לניצולי השואה - ושעות סיעוד אלה שולמו לה באמצעות חברת מסר סיעוד ורווחה בע"מ (להלן- חברת מסר), אשר הנפיקה למשיבה תלושי שכר. הגב' חג,ג' שילמה למשיבה דמי כיס בלבד.

3.   בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגישה המשיבה נגד הגב' חג'ג וכנגד בנה - שמעון חג'ג', הוא המבקש בענייננו, לתשלום הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה וזכויות סוציאליות שונות המגיעות לה, לטענתה, בשל תקופת עבודתה וסיומה אצל הגב' חג'ג'.

שתי השאלות העיקריות שעמדו להכרעה בבית הדין האזורי היו: האחת- מיהו הגורם שהיה מעסיקה של המשיבה: האם הייתה זו חברת מסר, או שהיתה זו הגב' חג'ג'; השניה - ככל שייקבע כי יש לראות בגב' חג'ג' כמעסיקתה של המשיבה האם יש לראות בה ובבנה (המבקש שבנדון) - כמעסיקים במשותף של המשיבה. 

      בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה בחלקה. אשר לזהות המעסיק, קבע בית הדין כי חברת מסר היתה מעסיקתה של המשיבה ביחס לשעות הסיעוד שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי ומהקרן לניצולי שואה ואילו ביחס ליתרת שעות העבודה, המשיבה הועסקה על ידי הגב' חג'ג'. באשר למבקש שבנדון, קבע בית הדין כי ישום סימני ההיכר שנקבעו בפסיקה לצורך קביעת יחסי עבודה מביא למסקנה, כי יש לראות בו כמעסיק במשותף יחד עם אימו, הגב' חג'ג'.

בית הדין האזורי קבע כי המשיבה עבדה במשרה מלאה ומשלא היתה מחלוקת כי למעט דמי כיס לא שולמו לה הפרשי שכר עבודה, חייב בית הדין את הגב' חג'ג' ואת המבקש, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה הפרשי שכר מינימום בסך של 22,505 ש"ח. בנוסף נפסקו לזכות המשיבה יתרת דמי הבראה בסך של 780 ש"ח, פדיון חופשה שנתית בסך 2,220 ש"ח וכן סכום נוסף בגין המחאה אשר לא הועברה למשיבה בסך של 3,926 ש"ח.

לעומת זאת, התביעות לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בשל פיטורים שלא כדין נדחו. בית הדין קבע כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי פוטרה מעבודתה. לאור התוצאה אליה הגיע, חייב בית הדין את המבקש ואת הגב' חג'ג' ביחד ולחוד, לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.

4.   פסק הדין ניתן ביום 7.10.12, ועל פי אישור המסירה הסרוק בתוכנת מזכירות "נט המשפט", הוא הומצא לידי בא כוח מבקש דאז ביום 14.10.12 .

ביום 26.12.12 הוגשה  הבקשה דנא להארכת המועד להגשת הערעור.

      בבקשה שהגיש טען המבקש כי המתין לתשובת הלשכה לסיוע משפטי באשר לייצוגו. לטענתו, הבקשה לסיוע משפטי אושרה באופן עקרוני, אך טרם מונה עורך דין ספציפי והמינוי עתיד לקרות בימים הקרובים. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, יש הצדקה להיעתר לבקשתו להאריך ב-30 ימים נוספים את המועד להגשת ערעור על פסק הדין.

5.   הבקשה הועברה לתגובת המשיבה, המתנגדת למבוקש. לטענתה, עיון בבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש בבית הדין האזורי מעלה כי פסק הדין הגיע לידיו ביום 28.10.12. בהתאם לכך, לשיטת המבקש, המועד להגשת ערעור היה עד ליום 28.11.12 ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה 28 ימים לאחר המועד האחרון להגשת הערעור. המבקש לא נימק מדוע לא הגיש את הבקשה למתן ארכה בתוך המועד להגשת הערעור. עוד נטען, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר המבקש ולא צורפה לה אסמכתא כלשהי אודות פנייתו לסיוע משפטי. מכל מקום, כך לטענת המשיבה, המבקש לא הצביע על "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת הערעור. פניית המבקש לקבל סיוע משפטי, אינה סיבה להגשת הבקשה באיחור של חודש ימים. עוד צוין כי המבקש היה מיוצג על ידי שני עורכי דין בערכאה הראשונה והאחד שוחרר מייצוג. לפיכך, גם אם המבקש כעת לא מיוצג היה עליו לבדוק כיצד לפעול בכל הקשור להליך הערעור. 

6.   התשובה לתגובת המשיבה הוגשה כבר מטעם באת כוחו של המבקש, אשר מונתה בעקבות כתב מינוי שקיבלה מהלשכה לסיוע משפטי מיום 20.1.13.

לטענת באת כוחו של המבקש, כבר ביום 11.11.12 הגיש המבקש בקשה בהולה לעיכוב הליכים לבית הדין האזורי עד להישמע הערעור, כך שכבר במועד זה היתה למשיבה ידיעה על כוונתו לערער.

זאת ועוד, לטענתה, המבקש אכן פנה ללשכה לסיוע משפטי כדי לקבל ייצוג בערעור והמתין להחלטת הלשכה לסיוע משפטי. עוד נטען כי את פסק הדין מושא הבקשה קיבל המבקש עצמו לידיו רק ביום 28.1012. לטענתה, המבקש אמנם היה מיוצג בערכאה הראשונה על ידי עו"ד במינוי לפי חוק הסיוע המשפטי, אולם משהסתיים המשפט, תם גם המינוי ונפרדו דרכי המבקש ובא כוחו והוא לא קיבל עוד ייעוץ משפטי. אשר על כן עותרת ב"כ המבקש להאריך למרשה את המועד להגשת הערעור שבנדון.

דיון והכרעה

7.   המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

8.   בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":